ככל שחולפות השנים כך גם חנויות הוינטג' הולכות ומשתבחות. הציוד הישן והבלתי שמיש ששוכב בבית, או מעזבונות וירושות שוות כסף רב בעיקר כשחולפות להן השנים. אופנת הרטרו משמישה חפצים רבים שרוב האנשים זרקו, ויתרו, כמו כיסאות ישנים, מנורות, כורסאות, שעוני קוקיה, פטיפון, אגרטל של סבתא. יצאנו אל שוק הפשפשים ביפו ששם קיימים חנויות רבות אשר מחזיקות פריטי 'יד שניה', ופריטים שנשמרו ונותנים הצצה להסטוריה שלנו בתחומים שונים

 

מאת: מעיין ניסן

חנויות לריהוט ישן (שלרוב עובר חידוש) ישמחו לרכוש פריטים ישנים שאין בהם צורך. מכירת הפריטים הישנים היא תמורת מאמץ קל, כיסנו מתמלא בכמה שקלים ובנוסף יש בונוס ניקיון המצפון הסביבתי וערכי המחזור. קהילת המסחר בחפצי יד 2 תוססת ופעילה מאוד. הפעילות השנתית של מסחר יד 2 מוערכת במאות מיליוני שקלים. אין גבול לפריטים שאנשים סוחרים בהם, החל מטלפונים סלולריים, דרך שמלת כלה ועד גיטרות עתיקות. המילה רטרו מכוונת לתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. שנות ה-50 עד שנות ה-70 נחשבות לשנות הרטרו אליה אנחנו מכוונים כשמדובר בריהוט, אופנה, אביזרים, פריטי דקורציה, תכשיטים ועד למוסיקה.

​

את הפריחה בביקושים לריהוט וינטג' מיד שנייה מסבירים מומחים בעובדה שככל שעולם העיצוב מחקה יותר את עולם האופנה ומייצר יותר ויותר קולקציות בפחות ופחות זמן וכסף, מתרחשות תופעות מקבילות: מחד, יותר צרכנים רודפים אחרי הקו הבא שיהיה יותר עכשווי ולעתים יותר זול, וזורקים המון רהיטים ופריטים אחרים שהתיישנו כביכול.

שוק הפשפשים ביפו נחשב לאחד המקומות המרכזיים בישראל למי שחובב מוצרי וינטג'. בשוק תמצאו חנויות שונות שפזורות ברחוב המרכזי וחנויות בוטיק קטנות ברחובות הסמוכים. 

​

פגשנו את יוסי קמחי, בעל חנות מנורות עם מגוון עיצובים מיוחדים וסגנונות. החנות מאוד קטנה וצרה, כך שמי שמבקר במקום ימצא מגוון מנורות תלויות מוארות ומנורות עומדות על שולחן שיוצרות אווירה מיוחדת בחנות. 

קמחי עוסק בתחום מעל 25 שנה ומזה 10 שנים החנות בשוק בבעלותו. הוא אוהב לקחת מנורות ישנות ולחדש אותן , עבורו מלבד חשיבות המחזור ופחות לזרוק פסולת שתזהם את כדור הארץ, המנורות הישנות הן  הצצה וחזרה בזמן אל פיסת היסטוריה. לחנות עולים לרגל אנשי קולנוע שמצלמים סרטים וסדרות וזקוקים לאביזרים ומנורות שישלימו את התפאורה בעיקר כשרוצים להמחיש בתסריט את העבר. לדבריו גם אנשים פרטיים מגיעים ישראלים ותיירים שמחפשים לקנות לבית מנורות שישלימו את הריהוט בקו וינטג'. קמחי בשל ניסיונו הרב בתחום יודע לזהות מהר מה הלקוח רוצה.

 

"כל הדברים שכאן הם מחזור, דברים שמגיעים מעזבונות, אנשים שניקו מחסנים, זרקו מכל מיני מקומות ואז אנחנו ממחזרים, מחדשים ומוכרים אותם, ככה יש פחות פסולת שפוגעת בסביבה וגם משמרים משהו שיש לו ערך היסטורי לדורות". 

"אני משחזר מנורות ישנות, חלקן בסגנון  אירופאי, מחדש כך שיתאימו להשתלב בבית המודרני . אוהב לעצב לאנשים את הדברים שהם רוצים וחולמים עליו, כשהם באים ומתארים לי איך הבית שלהם נראה, מראים תמונות ובוחרים מנורה מכאן, אני יודע גם לעשות שינויים שצריך כדי שהמנורה תתאים בדיוק רב לוויזואליה של הבית".

קמחי מספר שתעשיית הקולנוע והטלוויזיה נעזרת בו יותר מפעם אחת. "מדי פעם כשמצלמים סרט קולנוע, סדרה, באים אנשי הפקה לשכור מנורות לצילומים, הרבה ברים שאתם מכירים יש להם מנורות מכאן, בתי אופנה באים כדי לרכוש מנורות לצילומי הפקות אופנה, מעצבות פנים ואדריכלי.

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למה דווקא סגנון וינטג' ולא למשל מנורות מודרניות?

"יש משהו יותר מיוחד בוינטג'. היום הכל יותר תעשייתי. מנורות וינטג' זה בעיקר עיצובים שנעשו בעבודת יד . כמו ניפוח זכוכית של אומנים שממש ניפחו ועיצבו מנורות ידנית, זה כבר לא קיים היום. מדובר בפריטים נדירים, לרוב יש גם פיס אחד שניים, לא יותר ולכן זה מאוד מיוחד ואני מתחבר לזה יותר מאשר עיצובים תעשייתיים בייצור המוני על ידי מכונות".

​

מה המוצר הכי יקר בחנות?

"אני לא יודע להעריך מוצרים כיקר, או לא יקר, אין לי תשובה לדברים כאלה. זה עניין של ביקוש, ועד כמה המוצר ותיק ואיך הוא נשמר או אם עבר חידוש, כל מנורה מתומחרת שונה".

 

יש מוצר שמועדף עלייך אישית?

"המוצר האהוב עלי בחנות הוא הספוטניק . מנורה שעשויה מעדשות צבעוניות ממשקפיים משנות ה- 60 - 50שאני עיצבתי בעצמי, מוצר שאני מאוד אוהב, ברמה מאוד גבוהה. אין לי מחיר לזה, זה משהו שאני עיצבתי קשה לי לתמחר". 

​

בהמשך הרחוב בשוק הפשפשים קיימת חנות קטנה ומטריפה לא פחות שנקראת 'פלשתינה ארץ ישראל' החנות קיימת 30 שנה בשוק. אמוץ יעקבי הבעלים מספר על חלום נעורים שהתממש. "כשסיימתי ללמוד אמרתי לעצמי שאני אצא לפנסיה, אפתח חנות כזאת. ואחרי שבוע אמרתי לעצמי אני לא צריך לחכות לפנסיה בשביל לעשות משהו שאני אוהב. זהו ואז פתחתי את החנות, די צעיר ועד היום אני בזה".

​

איך אתה משיג את המוצרים הנדירים בחנות? 

"בהתחלה הייתי נוסע לשווקים, מחפש בכל מיני מקומות, ובשנים האחרונות בגלל שהחנות כבר מוכרת, באים אנשים ומציעים לי פריטים שמצאו, פריטים שהיו בביתם של קרובים ועוד".

יעקבי מספר כי קהל היעד הוא קודם כל אספנים למיניהם, אבל לא רק. "יש מעצבים שצריכים לעצב חנות מסוימת, אומנים, ויוצרים שמתעסקים בתעשיית הקולנוע והתאטרון שצריכים מוצרים על מנת לשחזר תקופה מסוימת , הם באים לחנות , כי הם יודעים, או שמעו שכאן יוכלו למצוא פריטים אותנטיים . ויש גם תיירים וסתם , אנשים חובבי וינטג' שאוהבים להסתובב ולמצוא פריטים מיוחדים , נכנסים וקונים משהו שמצא חן בעיניהם על הדרך". החנות קיימת שלושים שנה, ויעקבי יודע לספר שכלום לא השתנה .  "אני מסתכל על תמונות מלפני שלושים שנה, החנות הייתה קצת פחות צפופה, אבל אותה חנות בדיוק". כשיעקובי נשאל למה הוא חובב וינטג', הוא מחייך מעט ל מבין את המילה. "אני לא בטוח שאני יודע מזה וינטג כאילו יש לי בעיה עם כל המונחים וינטג' ורטרו. אני אוהב דברים ישנים יש בזה משהו ייחודי שונה".

יש פריט שנמצא פה ולא תהיה מוכן למכור אותו בעד שום מחיר?

"כל פריט שנמצא בחנות  למכירה . פריטים שאני חושק בהם, נמצאים בבית. אני אספן כפייתי, הבית שלי נראה כמו החנות, כל פריט שמוצא חן בעיני ישר הולך הביתה, אז אין פה משהו שהוא לא למכירה".

​

הקהל שמגיע היום שונה מהקהל שהגיע בעבר?

"אולי קצת יותר תיירים, כי יש יותר תיירים היום מבעבר. בנוסף, שוק הפשפשים שחודש ועבר שינוי בשנים האחרונות והפך להיות אתר תיירותי ואטרקטיבי מאשר פעם, מושך אליו גם יותר תיירים וגם ישראלים שיותר נוח ונעים להם להסתובב כאן".  יש פריט שהיית רוצה שיהיה באוסף שלך ואינו קיים בחנות. "לא, זה לא מתאים לאופי שלי, אני בן אדם שמרוצה ממה שיש לי, לא מחפש מה שאין ונהנה ממה שיש".

​

​

​